את הפוסט הזה אני כותב בידיים קצת רועדות.
הקולקציה החדשה שלי תצא בעוד כשבועיים, שלישית במספר.
כל קולקציה מביאה איתה המון התרגשות, אבל הפעם, בשל הסיפור שמאחורי היצירה, אני מתרגש במיוחד.
הקולקציה הזו נולדה מתוך משבר אישי שעברתי בחיים. סיימתי זוגיות של שמונה שנים והתחלתי פרק חדש בחיים. מבלבל, מפחיד, מרגש, מסעיר, הכל היה שם. הרגשתי צורך לחוות, לבדוק, לגלות עולמות חדשים. הלכתי והפכתי את החיים שלי מקצה לקצה בפרק זמן קצר מאוד.
בשלב מסויים הרגשתי שאולי הלכתי רחוק מדי. הרגשתי שאני מתרחק מעצמי, מאבד חלקים מעצמי. אני זוכר את הרגע שהרגשתי ששני "אני" מתקיימים בי פתאום: "אני" הפרוע, חסר העכבות, שחי מהרגע להרגע, שרודף אחר חוויות, ריגושים ומסרב לפחד. לצידו, חי "אני" אחר, שחש כמיהה ליציבות, לביטחון, לשקט ורוגע. שני "אני", ואף אחד מהם לא באמת מאושר עד הסוף.
"אני בעצם שתי נשים: אחת רוצה את כל השמחה, התשוקה וההרפתקאות שהחיים יכולים לתת לי. האחרת רוצה להיות שפחה לשגרה, לחיי משפחה, לדברים שניתן לתכנן ולהשיג. אני עקרת בית וזונה, שתינו חיות באותו גוף ונלחמות אחת בשנייה." - פאולו קואלו
כמו תמיד, היצירה והחיים שלי מתערבבים וחיים יחד. כשהבנתי שהמשימה שלי עם עצמי, זו שתאפשר לי לצמוח ולגדול מהחוויה הזו, היא לחבר את כל החלקים השונים שבי, שלעיתים הם מנוגדים וסותרים זה את זה, נשאבתי במקביל גם לעבודה על הקולקציה.
לקולקציה החדשה, אותה נשמתי וחלמתי בחמשת החודשים האחרונים, החלטתי לקרוא: "Human Bridges". הגשר, הפך למוטיב שמשך אותי בהיבט הסמלי- כאובייקט המקשר בין שני צדדים ומאפשר את החיבור ביניהם, והן בהיבט הויזואלי. עסקתי במשך חודשים בלהבין מהו גשר, מהם הגשרים שאני רוצה ליצור, ואיך אני מתרגם את כל המחשבות והחוויות האלו בסופו של דבר לתכשיט.
הקולקציה הזו מבטאת את מי שהייתי, את מי שעודני, את מי שאני רוצה להיות. היא מבטאת את הגשר שקיים בכל אחד ואחת מאיתנו, גשר בין כל הזהויות, הרגשות וה"אני" שלנו.
אז בינתיים, עד שתצא הקולקציה, בחרתי לשתף אתכן בכמה תמונות מתהליך העבודה שלי- לוחות ההשראה, המודלים, כל מה שהרכיב את החיים שלי בחודשים האחרונים. מקווה שתאהבו.
שלכן,
עמית
שלכן,
עמית
מחכה בקוצר רוח!
השבמחקלב. נשיקה.חיבוק ענק.