לפעמים קשה ליצור. זאת היתה התחושה שליוותה את תקופת העבודה על הקולקציה האחרונה שלי.
את הקולקציה הראשונה שלי הוצאתי בספטמבר 2013. היצירה קלחה, בעיקר כי הצורך ליצור היה כל כך חזק שפשוט (וסליחה על הציוריות-) הקאתי אותה החוצה. לראשונה בחיי הוצאתי קולקציה והיא יצאה שלמה, מגוונת, אמיתית ואותנטית למה שהרגשתי ורציתי להעביר.
בעבודה על הקולקציה השניה המצב היה אחר. נתקלתי פתאום בחרדה גדולה שלעיתים אפילו שיתקה אותי. “הקולקציה הראשונה התקבלה בכל כך הרבה אהבה ופרגון- מה יקרה אם הפעם לא אצליח? מה יקרה אם אפשל ואאכזב?” מאוד פחדתי לגלות שאולי רק “היה לי מזל”, שאולי אני בכלל לא יודע מה אני עושה, שאולי אני בכלל לא יודע לעצב ושהסיפור של PENUMBRA התחיל ונגמר לי מהר מדי.
ביום קשה במיוחד אחד, מצאתי את עצמי נשבר ובוכה לעטר, חברת נפש ואחות שהסיפורים שלנו כבר שזורים אחד בתוך השני שנים רבות. אני זוכר שתיארתי לה כאב ממשי שאני מרגיש כשאני מנסה ליצור אבל הפחד מכישלון, הפחד מלא ליצור משהו שאני שלם בו, מאמין בו- משתק אותי. עטר, שעם כל שנה שעוברת מדהימה אותי יותר ויותר בתבונה שלה, ביכולת שלה לייצר אצלי פרספקטיבה ולגעת במקומות הכי עמוקים שלי, אמרה בפשטות שעלולה להיתפס כקלישאתית אך היתה כל כך מדוייקת וברורה: “עמית, זו לידה. כרגע אתה חווה כאבים, אבל כשזה יצא אתה תדע שהכאבים היו נחוצים כדי ליצור משהו מופלא שאתה עדיין לא מבין אותו, לא יודע איך הוא יראה, איך הוא ירגיש- וזה בסדר”.
אז קודם כל התנצלותי הכנה בפני האימהות שבטח מצקצקות בלשון וחושבות לעצמן: “לידה?! אם רק הוא היה יודע כמה כואב ללדת!” אז נכון, אני באמת לא יודע וסביר להניח (תמיד יש הפתעות בחיים) שגם לא אדע לעולם. אבל עטר כמו עטר- צדקה. בסופו של דבר ילדתי משהו שאם לא הייתי עובר את ה”כאבים” בדרך הוא לא היה יוצא כמו שהוא. והכאבים, ההתעמתות עם עצמי, ההתעקשות על ההתמודדות עם המקומות שפחות באים לי בקלות- כל אלו הולידו את “בתי” השניה. שמה בישראל Sun Stains.
כל תכשיט בקולקציה הזאת מזכיר לי איזה רגע בו היה קשה, רגע שבו לא האמנתי בעצמי, רגע בו כמעט ברחתי מלהתמודד- אבל בחרתי אחרת. בחרתי ליצור כי זה מה שאני יודע, זה הצורך שלי, וזה מה שאני מביא איתי לעולם הזה.
אז קולקציה שניה בתוך פחות משנה להקמתה של PENUMBRA יצאה, והיא מצליחה, הלקוחות שלי מתחברות אליה, וחשוב מהכל- אני שלם איתה ואוהב אותה, ועכשיו, בימים בהם אני מתחיל עבודה (וזו חשיפה ראשונה!) על קולקציה שלישית שתצא בפברואר (הגדרתי לעצמי “הריון” של חצי שנה..)- מלווה אותי הידיעה שגם מתוך המקומות הכי קשים שלי- יכול לצאת משהו יפיפה ומופלא.
ובנימה אופטימית זו, יושב לעבוד על מחקר וסקיצות לקולקציה השלישית של PENUMBRA! מקווה רק שבחילות הבוקר יעברו הפעם אחרי השליש הראשון…..
ואם במקרה אתן מזדמנות לניו ג’רזי החודש- בואו לבקר :))
